אם היית מת מחר, מה היית משנה?

הוספה למועדפים

אם היית מת מחר, מה היית משנה?

מתי הרגשת חי? זה למעשה היה ברגעים הכי פרועים שלך, בהם אותם רגעים גרמו לחיים להראות כל כך פשוטים ונכונים, כאילו כל עצם הקיום שלנו מתרכז בדבר אחד, והוא הזמן! העובדה שכולנו למעשה זמניים, מובילה להבנה הבסיסית שהחיים יכולים להסתיים ברגע בלתי צפוי, וכל מה שיש לנו הוא – עכשיו. ההבנה הבסיסית הזו היא למעשה שגורמת לנו להתחיל לחיות ברגע, מבלי שנדע אנחנו הופכים ל”מהמרים”, לוקחים יותר סיכונים, נכנסים באין כניסה, נותנים לסקרנות להוביל אותנו ומשחררים את כל המעצורים, האומנם?
דמיין את עצמך קם בבוקר לתוך מציאות שונה בה אתה מתמודד עם שאלה אחת, והיא הופכת להיות כל תכלית חייך. “אם היית מת מחר, היית משנה משהו בצורת החיים שלך?” אין עוררין על כך שבטח הייתם משנים כמה דברים, תחילה הייתם רושמים לפניכם רשימות מטורפות, על דברים שהייתם עושים רק כי מחר אתם מתים, כל אלה מתגמדים אל מול השינויים האמיתיים, הרשימה הבאה היא רשימה על כמה דברים שעוצרים אותנו לממש את הפוטנציאל האמיתי שלנו, חלקם האגו שלנו מנהל, חלקם מזינים את הרגשות שלנו, וכולם מסתכמים בדרך בה אנחנו רואים את עצמנו ואת החיים.

אני קורא לרשימה הזאת “לעזאזל עם זה”, אמצו ותיהנו.

לעזאזל עם זה # 1 – לא אכפת לי איך אחרים רואים אותי

חלק מאיתנו מבלים את מחצית – או כל – חיינו בדאגה איך אחרים רואים אותנו, במקום להגיד “לעזאזל עם זה! לא אכפת לי מה הם חושבים”, ברגע שאנו מוותרים על הזמן המבוזבז של המשא והמתן, ובשיתוף הדעות שלנו לגבי מה שאנשים יכולים לחשוב או לומר, אנחנו למעשה פותחים את עצמנו לכל האפשרויות, אנחנו הופכים מעורבים באופן מלא במטרות שלנו ושומרים על השלום הפנימי שלנו. אנחנו צריכים להתעסק בעניינים ולהבין שאין באמת טעם לשחק את המשחק של “לשפוט ולהישפט” כי יש בו רק מפסידים. אם היינו משקיעים את הזמן והאנרגיה שלנו בדברים שבאמת חשובים היינו למעשה לומדים לאהוב את עצמנו ללא תנאים.

לעזאזל עם זה # 2 – אני הולך לתת בחזרה לקהילה שלי עד כמה שאני יכול, גם אם זה בא על חשבוני

בני אדם הם אנשים קהילתיים מטבעם, לא היינו שורדים ללא חוזקה של הקהילה שלנו, נכון שבעולם המודרני אנחנו איננו נתמכים עוד עלי ידי הקהילה שלנו כמו בעבר, אך זה לא הופך את הקהילה שלנו ללא זקוקה לנו, אלא ההפך עכשיו היא זקוקה לנו יותר מתמיד. האמונה השנייה שלי היא שאני הולך לתת מעצמי בחזרה לקהילה עד כמה שאני יכול, גם אם זה בא על חשבוני, וגם אתם צריכים לעשות כך. העולם עובד במתכונת של נתינה וקבלה, כל החיים אנחנו מבלים במתן עדיפות לרצונות שלנו, כנגד הטבע המולד שלנו – נתינה לאחר, היום ניתן לעשות זאת באין ספור דרכים, אם זה דרך התנדבות או פשוט בבחירה להיות אדם רחום ואכפתי וכל היוצא בכך. ברמה הבסיסית זוהי פשוט צורת חשיבה והתנהגות של פיה צריך ללכת. אנחנו פשוט צריכים לזכור תמיד שיש לנו את מה שאנחנו זקוקים לו, ולכן הדבר הנכון הוא פשוט לעשות משהו בעבור אחרים.

לעזאזל עם זה # 3 – שום דבר או אף אחד הוא לא בשליטה של ​​הרגשות שלי חוץ ממני

הרבה אנשים מתאכזבים מאנשים אחרים מבלי כלל לחשוב על לשנות את הסביבה שלהם, הם פשוט חיים איתה יום יום גם כשהיא לא נוחה או מפרגנת להם, הם בוחרים להיעלב מבלי לחשוב על להמשיך הלאה או פשוט להגיד – “לעזאזל עם זה, אני לא יכול לשלוט על מה שאנשים מרגישים, אני לא יכול לשנות את זה, אני רק יכול לשנות את איך שאני מגיב, אז אין ברירה פשוט להיות אחראי על מה שאני מרגיש”, אף אחד לא גרם לכם להיעלב אלא – רק אתם בחרתם, כל מה שאתם רואים באחרים הוא מראה שלכם, אף אחד לא אחראי על הרגשות שלכם מלבד אתם. לכן כל פעם שמישהו סביבכם נעלב בטענה שאתם גרמתם לכך, אל קחו את הכעס שלו, שום דבר או אף אחד הוא לא בשליטה שלכם, הכעס שלהם לא תמיד שלכם, לעיתים הכעס של אחרים שייך לאחרים ולא נוגע לנו. אנחנו צריכים לייצר לנו הגנות אחרת נהייה נידפים כעלים ברוח, עלינו לשלוט על הרגשות שלנו ולבחור את המלחמות שלנו בקפידה לא פחות.

התוצאה של זה היא, שלא משנה מה קושי שיש לנו בחיים שלנו – כגון יחסים שבורים, אובדן מקום עבודה או מחלה – תמיד תהיה לנו את האחריות להקמה ולשמירה על השלום הפנימי שלנו.

לעזאזל עם זה # 4 – אני אמיץ מספיק כדי להתמודד עם השאלות הגדולות של החיים

משברים מובילים לפיתוח של המוח, בעת משבר אין למוח כל ברירה אלא לחפש דרכים חדשות להתמודדות, ולאחר מעבר המשבר אנחנו חווים מעין התעלות והבנה של הדברים באופן אובייקטיבי, אנחנו למעשה זוכים להסתכל על כל ה”מקרה” מלמעלה, לסקור אותו, לנתח אותו ולהסיק מסקנות, עכשיו יש לנו כלי חדש להתמודדות ואנחנו אמיצים מספיק כדי להתמודד עם השאלות הגדולות של החיים. כבר בגיל צעיר אנחנו מפתחים צורת חשיבה מסוימת שמוליכה אותנו לאורך החיים, אם היא חיובית או שלילית, זאת כבר הבחירה שלנו, אבל צורת החשיבה הזאת היא שמעצבת את כל התשובות לשאלות שאנחנו נשאלים בבוא הזמן.
אנחנו צריכים לשאול את השאלות הגדולות כבר עכשיו והאמת, עד שנמצא תשובה מספקת. אלו צריכות להיות שאלות על הערכת עצמית, מוסר, סיפוק, שביעות רצון, קהילה, העולם, אנוכיות, רוחניות ואהבה, התשובות שנאסוף אם לא כעת, אז תוך למידה, יגרמו לנו להבין – “שלעזאזל עם זה, אני הולך את כל הקושי שלי – ללמידה”.

לעזאזל עם זה # 5 – צחוק הולך להיות תגובת ברירת המחדל שלי לדברים הטובים והרעים שקורים בחיים שלי

האם זה באמת אפשרי למצוא ההומור בכל דבר? אם תרצו אין זאת אגדה, הכול נמצא בצורת המחשבה. בכן, למה אנחנו עושים את זה בכל מקרה? כי כמו שאומרים – צחוק הוא התרופה הטובה ביותר.

כשאתם צוחקים אתם יוצאים מנצחים מכל מצב, מנצחים את הכעס, הכאב, העצבים, אתם ניצחתם מבלי להלחם.
מחקר חדש הראה כי צחוק הוא צורה של מדיטציה. בעבר, מדענים מדדו את תדרי גלי המוח של אנשים שעושים מדיטציה, והיום עשו את אותו הדבר עם אלה החווים התקף צחוק. הם מצאו ששני המעשים דומים זה לזה בתדירות הגלים, למעשה המוח שלנו מגיב באופן זהה לצחוק ולמדיטציה.

אנחנו יודעים שמדיטציה היא לא רק מעצימה ומאירת עיניים, אלא גם בריאה בעת ומכינה אותנו להתמודדות עם מצבי לחץ, חרדה, מתח, דיכאון ונדודי שינה.

לכן, זה הזמן לצחוק על מצחיק, הקשה, האבסורד, האירוני, הארצי, טאבו, ובעיקר על עצמנו, זוהי הדרך למצוא שלווה אמיתית, אמרו לעצמכם – “לעזאזל עם זה, אני לא הולך לבכות על חלב שנשפך, אני הולך לצחוק תוך כדי שאני הולך לנקות אותו.”

לעזאזל עם זה # 6 – יש לי חמלה לכל אנשים, ללא קשר אם הם מתנהגים בצורה רעה או לא

כולנו יכולים לשפוט את המצבים – אם הם חיוביים או שליליים, מציאותיים או לא, בלתי אנוכיים או אנוכיים. או במילים אחרת, אנחנו עסוקים בלבקר ללא הרף, אנחנו עסוקים בלהעריך את האנשים ומצבים בחיים שלנו, כוללים את עצמנו. המפתח הוא לשפוט בצורה בריאה, כגון שילוב חמלה ואמפתיה. אנחנו צריכים לראות את החיובי באחרים, גם כאשר הם מתנהגים באופן שלילי.
קחו לדוגמה אדם שההתנהגות והשפה שלו פוגענית כלפי אחרים, אנחנו לא יודעים הכול אבל אנחנו יכולים לשער שאולי עובר עליו דבר טרגי כזה או אחר שגורם להתנהגות הזו, או אולי הוא פשוט בשלב מפותח של הצמיחה המנטאלית שלו, ויום אחד הוא יוכל להסתכל על המצב וההתנהגות שלו ולהבין שהיא לא הכרחית לו, הוא ילמד להתגבר על ההתנהגות הזו וללמוד ממנה. כרגע הוא נמצא בתוך המצב, או שאני יכול לעזור לו להתעורר בעדינות ובחמלה או שהוא ימשיך בדרכו וילמד לבד. לכן, אנחנו חושבים לעצמנו, “לעזאזל עם זה, אני יכול לראות את זה מתרחש רק בגלל שאני כבר את עברתי השלב הזה בפיתוח האישי שלי, זה ביקורתי לחשוב שכולם צריך להיות בשלב דומה של צמיחה, אז אני בוחר בחמלה”.

לעזאזל עם זה # 7 – שום דבר לא הולך לבוא על חשבון המשפחה והחברים שלי

למה אנשים מבלים את כל זמנם בניסיון להשיג צורה כלשהי של הצלחה על חשבון מערכות היחסים שלהם? למה כל כך חשוב לנו להקריב את הקורבן הזה? כוח, מעמד, כסף. כל אלה מזינים רק דבר אחד והוא – האגו. האגו שלכם יותר חשוב מהמשפחה? אל תתרצו לי שצריך ללכת לעבוד בכדי לפרנס את המשפחה, אז אתם למעשה עבדים בעבור המשפחה? כל הבחירות הללו באות על חשבון הזמן המשפחתי, החברתי, הקהילתי שלנו, לבסוף הילדים שלנו גדלים מבלי שאמא ואבא היו כלל חלק מהתמונה, ואנחנו במקביל הופכים בעלי כוח ומעמד, מפצים את ילדינו ברכוש ומתנות על הזמן האבוד. אנחנו בשלנו לעצמנו את הדייסה ואנחנו אוכלים אותה בתאבון גמור, הייתכן? אין כאן איזון בין התפיסה של הצלחה לבין המצב בפועל, כך שמה שווים ההישגים שלנו באמת?

לא הרבה, אם אנחנו כבר הקרבנו את החלקים החשובים ביותר לנו, כך שלא נשאר לנו כלום. אנחנו צריכים להבין שהצלחה נובעת מסיפוק פנימי, מהעצמה אישית, ממחשבה טובה וחיובית כלפי עצמנו ולא רק מתארים, עבודות, ומשכורות גבוהות. אנחנו צריכים להגיד לעצמנו,”לעזאזל עם זה, כוח אמיתי הוא בהעצמה עצמית, ולא בהקרבה של מערכות היחסים שלי.” שום הצלחה לא צריכה לבוא על חשבון משהו שיקר לכם, אחרת איבדתם אחד מהשניים.

לעזאזל עם זה # 8 – להיות אני האמיתי תמיד בעדיפות הראשונה שלי

אין ספק שאנחנו יודעים מה הוא המצב הנוכחי שלנו, נכון? אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים להתמודד כרגע, מהן נקודות החוזק והחולשות שלנו, מהם הדברים אשר אנחנו שואפים להשיג בחיינו, אבל הדבר שאנחנו לא יודעים הוא מה השלב הבא בצמיחה שלנו, אלא אם הוא שלב יזום. אחרי הכול, האדם היחיד שאי פעם מצליח להבין אם אתה באמת מוצלח או לא, הוא אתה עצמך. באופן עיוור אנחנו חיים בהכחשה שהצמיחה האישית שלנו לא משפיעה על כלל החיים שלנו, ולא חושבים שבצם היא זאת שמכוונת את הגלגל. השאיפות שלנו צריכות להיות מוכוונות מטרה – להתפתח. לדחוף אותנו החוצה ושוב ושוב מאזור הנוחות שלנו, עד שהוא יהיה מגרש משחקים אחד גדול, עלינו לוותר על הכול רק בכדי להבין שאנחנו לא זקוקים לכלום, עלינו לפקוח את העיניים רק בכדי להבין שכולם עוד ישנים, ועלינו להבין שהתפקיד שלנו להעיר את האחרים לעולם. להיות אמיתיים עם עצמנו צריך להיות בעדיפות הראשונה שלנו, אנחנו צריכים ללכת בהרגשה של – “לעזאזל עם זה, אני מי שאני”.

נשמח לשמוע על מה הם הדברים שאתם הייתם עושים אם הייתם יודעים שהיום הוא היום האחרון שלכם. מה הייתם משנים בעצמכם ובעולם? הגיבו עם הרשימה שלכם בתגובות בדף הפייסבוק שלנו ושתפו עם חברים במידה ואתם מסכימים!

הוספה למועדפים