עובדות מעניינות על פחד שאנחנו לא יודעים אבל חייבים לזכור תמיד

הוספה למועדפים

עובדות מעניינות על פחד שאנחנו לא יודעים אבל חייבים לזכור תמיד

הפחד האימתני. אנחנו חווים אותו כמעט כל יום מהסיבות הפשוטות ביותר כמו מכונית שהפתיעה אותנו בכביש או אם לפתע אנחנו מגלים ג’וק ליד היד שלנו. כל יום אנו חווים אותו, אך מה אנו כבר יודעים על התחושה המבעיתה? מהיכן כל הפחד הזה מגיע? מדוע הוא מובע בצורה הזו? כדי להשיב על השאלות הללו ועוד רבות אחרות, להלן סיפור הפחד המפחיד. מומלץ לקרוא עם אור דלוק.

אנחנו זוכרים

נסו להיזכר בפעם האחרונה בה חשתם פחד משתק. מה הרגשתם? מה חוויתם? אתם זוכרים את הזיעה הקרה? הרעד בידיים? הנשימה המהירה? הצמרמורות בכל הגוף? הכול הגיע ממקום אחד קטן, מרכז הפחד הנוירולוגי שלנו – האמיגדלה.

האמיגדלה אחראית לכל נושא הפחד בגוף שלנו, לא רק לסימפטומים; היא גם מסייעת לנו לזכור, כדי שבפעם הבאה נהיה ערניים יותר לסכנה. לדוגמא, אם קרה מצב בו נבהלתם, משום שאדם קפץ עליכם מהארון, בפעם הבאה שתראו את דלתות הארון נפתחות, לא תפחדו עוד – משום שצפיתם את הקפיצה או לפחות הייתם מודעים לאפשרות של הקפיצה. האמיגדלה דואגת לאחסן את כל הפחדים שלנו במרכז זיכרון אחד, כך שלעולם לא נשכח.

זאת ועוד, כאשר אתם נתונים למצב של פחד, אתם נתונים לחסדיה של האמיגדלה; כל המשאבים של המוח המרהיב שלכם נדחסים לבלוטה אחת בגודל של שקד. המטרה היא לבחור את התגובה הטובה ביותר: לחימה או בריחה. אם אתם קופאים על שמריכם, האמיגדלה שלכם כנראה לא יודעת כיצד להתמודד עם האיום. אל דאגה, בפעם הבאה היא לבטח תזכור.

זהירות, זה מדבק

“אפקט העדר” הוא אפקט מוכר לכל – כאשר אם אחד עונה על שאלה מסוימת, גם אם הוא טועה, אנשים רבים ימהרו להשיב כמוהו, מתוך רצון להיות צודק והאמונה שאם השיב לשאלה מהר, הוא בטוח בעצמו. יתכן כי הוא בטוח בעצמו, אך זוהי לא סיבה להשיב כמוהו, הסיבה לכך היא הקונפורמיות. אנשים שואפים להגיב ולהציג את עצמם כמו האנשים שמסביבם, כדי לחוש שייכים, לכן הם הופכים לאנשים קונפורמיים, צייתנים. באותו אופן, כאשר אדם אחד מפחד ממשהו, יתכנו פעמים בהן אנשים נוספים יתאגדו יחד עמו בפחד אימתני, פשוט משום שכך הם ראו שאותו אדם הגיב בנוגע למצב.

בנוסף, הגוף שלנו עדיין רגיש מאוד לפרטים ונוטה להרגיש את התגובות הכימיות והסימנים השונים של אדם כאשר הוא מפחד. כאשר אנחנו חשים כי מישהו באזור שלנו מפחד ממשהו, גם אנחנו מתחילים להירתע, גם אם אנחנו עדיין לא יודעים במה מדובר, פשוט משום שאנו חשים את החרדה של האחר.

כאשר אתם מצויים באזור בו אתם חשים פחד, נסו להבדיל בין פחד לסכנה ולבחון את המתרחש סביבכם טרם בחירה בקונפורמיות.

זה תורשתי

הפחד הוא איננו רק מעיק עבורכם, אלא עבור כל מי שחולק את הדם שלכם: כאשר אתם נולדים, אתם נולדים עם קוד DNA ברור מאוד. עם השנים, כאשר אתם מעצבים את עצמכם כבני אדם, אתם עוברים שינויים שניכרים גם ב- DNA שלכם. יתכן כי תופתעו לגלות, אך מעבר לצבע העיניים שלכם וסוג השיער שלכם, אתם מעבירים הלאה גם את הפחדים שלכם.

מחקרים מאמתים את הסברה כי כאשר קיים גורם מאיים דיו, אשר מפחיד אתכם עד לשד עצמותיכם, הדבר מושרש בגנים שלכם, אשר מועברים הלאה לצאצאים שלכם.

אל תדאגו, זה מגובה

אם איי פעם דאגתם שיבוא היום שבו האמיגדלה שלכם תרצה גם היא לצאת לפנסיה, אל דאגה, המוח שלכם כבר דאג למחליף – גרעין המסד.

גרעין המסד הוא אזור במוח אשר פועל אך ורק במידה והאמיגדלה לא פעילה, מה שלא כל כך נפוץ, אך אפשרי. היא מכילה בדיוק את אותן תגובות אפשריות לפחד, כך שאתם ממש לא תחושו בהבדל.

עלולה להיווצר בעיה עם גרעין המסד: אם האמיגדלה עדיין פועלת, אך משום מה גרעין המסד הפסיק לקבל אותות כי היא פעילה, הוא יתחיל לפעול בנוסף אליה. כאשר אתם תפחדו מדבר מה או תחושו בסכנה, התגובה שלכם לפחד תהיה כה קיצונית במצב כזה, עד שיתכן ולא תוכלו להצליח להתמודד עמה.

איך נפחית את החרדה?

כמובן שאם תיקחו מספר נשימות עמוקות, תשבו, תעצמו את העיניים ותשתו מעט מים, אתם תסייעו לגוף להירגע לאחר התקפת פחד לא נעימה. עם זאת, ישנם מצבים בהם הפחד הוא כה רדיקלי… מה נעשה אז?

האמת שאתם לא תעשו דבר, אך המוח שלכם יבין כי הגיע העת לפעול: אנדוקנבינואידים ((Endocannabinoids, הם קבוצה של כימיקלים במוח שהגוף מפיק כדי להתגבר על טראומות, זיכרונות לא נעימים, ופחדים: כאשר אתם חשים פחד, האמיגדלה שלכם בשיאה. כאשר אתם חשים יותר מדי פחד, האמיגדלה מתקשה להתמודד עם הבעיה והמוח מרגיש כי יש לעשות יותר: הוא קורא להפרשת ה- אנדוקנבינואידים, אשר מגרים אזור ספציפי במוח שאחראי על ויסות הרגש שלנו ועל מרכז ההחלטות שלנו. האזור הספציפי הזה הוא מעין מעגל חשמלי, אשר מסייע לייצר זיכרונות בטוחים חדשים, אשר מסייעים לכם להירגע. מחקרים מוכיחים כי אנשים שעברו טראומות קשות ולאחר מכן הופרשו בגופם אנדוקנבינואידים, הצליחו להתגבר יחסית בקלות על הפחדים, לעומת אנשים בהם האזור לא קיבל גירוי.

אהבה מנצחת הכל (או הורמונים)

גם כאן, כמו בדיסני, האהבה מנצחת את הפחד המפחיד. כיצד היא עושה זאת? ישנו הורמון מופלא הקרוי אוקסיטוצין: מדובר במוליך עצבי המופרש כאשר אנשים מקיימים יחסי מין, נשים יולדות או אנשים מתחבקים לאורך זמן. ההורמון מופרש מההיפותלמוס. מטרתו של ההורמון היא להרגיע את האדם, להקל על פחדיו ובעיקר – לגרום לו להתאהב במושא ההפרשה שלו; בדרך כלל הוולד, בן הזוג או האדם שחיבקם לאורך זמן כה רב.

אוקסיטוצין גורם לכם להיקשר יותר לאדם השני. הוא אף משריש בכם את הצורך העז לגונן על האנשים הללו בכל דרך אפשרית. בדיוק עקב ההורמון הזה, אימהות רבות יעשו הכול כדי לגונן על הילדים שלהם, לא משנה המצב המפחיד בו יימצאו.

באותו אופן, כאשר אתם מצויים בנסיבות הנכונות, האוקסיטוצין יכול להפחית את רמות הפחד שלכם תוך שניות, ממש בו-זמנית לתחושת הפחד, כך שלא תחושו בה כלל.

מעוות את המציאות

הפחד כל כך מפחיד אותנו, שאנחנו פשוט לא יכולים להתמודד עם המציאות כפי שהיא – אנחנו חייבים לעשות אותה הרבה יותר גרועה.

מחקרים מצאו כי כאשר אתם מפחדים, אתם מדמיינים א הגורם המאיים שלכם כהרבה יותר מאיים ממה שבוא. לדוגמא, אם אתם מפחדים מג’וקים יותר מהחיים עצמם, כאשר ראו אחד ברחוב, אתם כנראה תדמיינו אותו כגדול בהרבה ממה שהוא באמת. אם אתם מפחדים ממקומות סגורים (קלאוסטרופוביה), אתם תראו חדר כצר הרבה יותר ממה שהוא ויתכן כי הדבר יגרום לכם לנשימת-יתר ולחץ. אנשים שמפחדים מגבהים, מדמיינים את הקרקע כרחוקה הרבה יותר ממה שהיא באמת.

ישנן סיטואציות בהן המציאות פשוט נזרקת מהחלון והעולם מאט, עובר למעין הילוך איטי, אפשר לומר. הסיבה לכך, היא מרכז הזיכרון של הפחד, אשר הזכרנו קודם לכן: כאשר האמיגדלה מזהה גורם שאנחנו תופסים כמאיים, היא דואגת לזכור אותו היטב ואפשר לומר שהיא אפילו “מצלמת מספר תמונות אקסטרה”, ליתר ביטחון, כדי שהיא תדע לזהות את הדבר בוודאות בפעם הבאה ותדע כיצד להתמודד עמו. עקב כך, המציאות שלנו הופכת לאיטית יותר והזיכרון נדמה מוחשי כל כך, שהרגע המפחיד מרגיש כמו שעות על גבי שעות. לכן, פעם באה שאתם חשים את הפחד מטפס במעלה העורף, אל תתנו לו להשתלט עליכם – זכרו כי מדובר בהטעיה.

שינה מחלימה הכול

אנשים רבים נוטים להאמין ששינה מסייעת לטפל כמעט בכל מחלה או בעיה ובמקרה של פחד, הם בהחלט צודקים. שינה היא המצב בו בני האדם הם, כביכול, הכי פגיעים, משום שהם אינם במצב בו הם יכולים להגיב מיד לסכנה; הם נחים והחושים שלהם פחות חדים מבדרך כלל. כאשר אתם מפחדים מדבר מה, אם תירדמו ותחלמו עליו או תיחשפו לגירוי שלו בעודכם ישנים – אתם תפסיקו לפחד.

אם, לדוגמא, ריח של עשן גורם לכם לחשוב מיד על שריפה ומחריד אתכם, אם תשנו ותריחו את העשן תוך כדי שינה, אתם ככל הנראה תפחדו מעשן הרבה פחות לאחר מכן, משום שתוך כדי שינה, נותרתם חסינים.

גן הפחד

אם תהיתם מדוע אתם מרגישים שאתם יכולים להיכנס לחדר בוער ולהציל אנשים משריפה ללא חשש, יתכן וגן הפחד באמת “דילג” עליכם. יאומן כי יסופר, אך בהחלט קיים גן פחד – סטתמין. מדובר בגן שמצוי באמיגדלה, כמובן, והוא אחראי לכלל הפחדים שלנו: פחדים מחיות, גבהים, הלא-נודע וזיכרונות מפחידים או טראומטיים שעברנו בחיינו.

ההבדל בין אנשים שנושאים את הגן לאנשים שלא נושאים את הגן הוא פנומנאלי: אנשים שלא נושאים את הגן, לא מפחדים, לכן בפעם הראשונה שהם מתמודדים עם גורם מאיים, הם מזנקים לעברו מיד. לאחר שהם מתוודעים לפחד, הם עדיין בוחרים להילחם בו, אך הם עושים זאת במתן זהירות, בחסות יצר ההישרדות.

לעומת זאת, אנשים אשר קיים בהם הסטתמין, פשוט נרתעים מהגורם המאיים מלכתחילה ולא מוכנים לנסות להתמודד עמו. אולי לאחר שיתרגלו אליו וידעו כיצד לנצח אותו, ינסו לתת יד בדבר, אך הסיכוי קלוש.

לסיכום: הפחד המלחיץ מרחף מעלינו תמיד, משום שכל דבר בחיינו עשוי להתפרש שלא כראוי ולהפחיד אותנו. כל עוד נתוודע לסימנים, נדע לקחת נשימות עמוקות, לייחס לגורם המאיים פחות חשיבות ולהירגע, הכול יהיה בסדר. המזל הוא שבפעם הבאה, האמיגדלה שלנו תדע כיצד להתמודד עם הבעיה כיאות.

הוספה למועדפים