איך לצאת מחיים של אי וודאות וחוסר נוחות לתוך חיים רגועים של נוחות ושלווה
במילה אחת, על ידי קבלה.
ולא, זו לא חייבת להיות הפרקטיקה היהודית עתיקת היומין אשר קיבלה היום פופולריות מחודשת, באמצעות התנועות השונות שקמות תחת אותו השם, אך לא בטוח שתחת חסותה. קבלה של הדברים, של הכרחיות השינוי, של הצורך לחיות ברגע הזה והמשמעויות הרחבות של הדבר.
הכל ידוע מראש והרשות נתונה, זוהי זכות הבחירה שיש לנו בחיים. כדי שהוא יהיה מרגש, מסעיר ומהנה, תסריט חיינו, אותו אנחנו כותבים במו ידינו ובזכות התודעה והדמיון, נחשף בפנינו נדבך אחר נדבך, נגלה במסתורין, כאילו בהפתעה. בכך הוא מאפשר ריגוש, פריון, יצירתיות ובסופו של דבר את החיות עצמה.
המציאות היא סך החלומות והפחדים
אחד מסודות וחוקי החיים מצויים בהבנה הזאת, שאנחנו מול החיים כאילו באים עם דף חלק. כל מפגש שלנו איתם מהול בחוסר וודאות, אבל בפועל הם לא פחות מקנבס ששכבה אחר שכבה נמשח עליו ציור חיינו.
למעשה, בין אם אנחנו זוכרים בכל רגע נתון, ובין אם לא, שכל מה שנמצא בחיים שלנו זה דברים שחשבנו עליהם, זימנו אותם, דמיינו אותם או פחדנו מהם, הבחירה האולטימטיבית של להסתכל על החיים כמגרש משחקים, מסקרן, מפתיע ומהנה, גם היא עניין של הרגל.
אז איך יוצרים הרגלים חיוביים?
למעשה זה מאד פשוט, מספיק לתת את הדעת לחשיבות לבחור לראות את חצי הכוס המלאה, ואת הגישה המשחררת כלפי כל מאורע, דבר, מצב ואדם בחיים, קשה ככל שהדבר יהיה. ישנן שיטות שונות לעשות זאת, החל מתרגול של מדיטציה אפילו במשך דקה אחת ביום, עד לביצוע תרגילים של דמיון מודרך המאפשרים להגיע להרפייה עמוקה של הגוף והתודעה ובמקביל מעגנים הרגלים לתחושות אלה. תרגיל נוסף ונפלא במיוחד הוא רשימות הודיה. טיפוח מנהג יומי של ניהול רשימות הודיה על דברים שנכון, כדאי וראוי להקדיש את הרגע ולהודות עליהם בחיים.
להתרכז במה שבשליטתי
בין אם הבודהיזם שגורס שיש להתייחס לכל דבר כאל זמני, בין אם היהדות והקבלה שמתייחסות לכך שהכל עובר, כדברי החכמה של שלמה המלך, בין אם הפילוסופים היוונים שלימדו כי הכל זורם כמו המים ועובר, ובכל גישה שהיא הדינאמיות וההשתנות של הדברים הוא בסיס הכרחי, ומשותף לכולם.
בסדנאות של מכורים אנונימיים פותחים וסוגרים את מפגשי הקבוצה בתפילת השלווה הידועה שהולכת ככה: “אלי, תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות, את האומץ לשנות את הדברים שיש ביכולתי לשנות ואת התבונה להבדיל בין השניים” בתפילה זאת אין משמעות אם יש אמונה באלוהים או לא, כי למעשה, זוהי תפילה לאני העליון שלי שמבקשת הכרה ביכולת הבחירה שלה, הדבר שתמיד קיים עבור האדם. וכשמבינים שתמיד יש בחירה, גם אם היא הבסיסית ביותר שבין לעשות או לא לעשות מבינים למעשה את המשמעות של שליטה, אחריות, ודברים שהם נתונים להשפעתי וכשהדברים שבשליטתי ברורים לי, קל לי הרבה יותר לשחרר את מה שאינו, ולזכות בחיים של שלווה, נינוחות, ביטחון והגשמה עצמית.
לסיכום, את חוסר הוודאות אי אפשר וגם לא כדאי לבטל, מה שאפשר לעשות הוא לשנות את הגישה שלנו לחוסר הוודאות לגישה של קבלה, הכלה ושחרור של מה שלא בשליטתינו, תוך טיפוח הרגלי התרכזות במה שכן.