אמנות ההטעייה – אפולו רובינס

הוספה למועדפים

אמנות ההטעייה – אפולו רובינס

הרצאת טד (TED)

הריעו בזמן שהכייס המוצלח ביותר בעולם, אפולו רובינס, מלמד את ההרגלים של ההתנהגות האנושית בזמן שהוא גונב לכם את השעון. בהדגמה הומוריסטית, רובניס מדגים את המזנון של הקהל בטד גלובל 2013, מראה איך הפגמים בתפיסה שלנו מאפשרים לגנוב ארנק ולהשאיר אותו על הכתף של הבעלים שלו בזמן שהוא נשאר ללא מושג.

לקריאה:

האם לדעתכם ניתן לשלוט בתשומת ליבו של מישהו? ויותר מכך, האם ניתן לחזות התנהגות אנושית? אני חושב שאלה רעיונות מעניינים, אילו היו אפשריים. כי בשבילי זה יהיה כוח-העל המושלם, קצת כמו דרך מרושעת להתקרב לזה. אבל בשבילי, בעבר, העברתי את 20 השנים האחרונות בלמידה על התנהגות אנושית בדרך לא שמרנית למדי: כייסות. (גניבה מכיסים) כשאנחנו חושבים על הטעייה, אנחנו חושבים על משהו כמו הסתכלות הצידה, כשלמעשה הדברים שממש לפנינו הם הדברים שהכי קשה לנו לראות, הדברים שאתה מסתכל עליהם כל יום, הם הדברים שלהם אתה עיוור.

לדוגמה, לכמה ממכם עדיין יש את הטלפונים הסלולרים עליכם עכשיו? מעולה. תבדקו שוב. תוודאו שעדיין יש לכם אותם. עשיתי קצת קניות לפני כן. בטח הסתכלתם עליהם כמה פעמים היום, אבל אני הולך לשאול אתכם שאלה עליהם. בלי להסתכל על הטלפונים הסלולריים שלכם עדיין, האם אתם זוכרים את הסמל בפינה הימנית התחתונה? תוציאו אותם, תבדקו, ותראו עד כמה דייקתם. איך הייתם? בהרמת יד. האם הצלחתם?

עכשיו אחרי שסיימתם להסתכל עליהם, תכבו אותם, כי לכל הטלפונים יש משהו במשותף. לא משנה איך סידרתם את הסמלים, עדיין יש לך שעון מקדימה. לכן, מבלי להסתכל על הטלפון, מה הייתה השעה? הרי הרגע הסתכלתם על השעון, נכון? זהו רעיון מעניין. עכשיו אני אבקש ממכם לקחת את זה צעד קדימה עם משחק המבוסס על אמון. עצמו את העיניים. אני מבין שאני מבקש ממכם לעשות את זה אחרי שהרגע שמעתם שיש כייס בחדר, אבל עצמו את עיניכם.

עכשיו, אתם מסתכלים עליי כבר בערך 30 שניות. עם העיניים עצומות, מה אני לובש? נחשו את הניחוש המוצלח ביותר. באיזה צבע החולצה שלי? באיזה צבע העניבה שלי? עכשיו פתחו את העיניים. בהרמת יד, האם צדקתם?

זה מעניין, לא? חלקנו קצת יותר בעלי תשומת לב מאחרים. לפחות כך זה נראה. אבל יש לי תיאוריה אחרת בעיניין, מידת תשומת הלב. יש להם דגם מיוחד של תשומת לב, הדגם המשולש של פוסנר לתשומת לב. בשבילי, אני אוהב לחשוב על זה בדרך פשוטה, כמו מערכת השגחה. זה בערך כמו שיש לך חיישנים מיוחדים, ובתוך המוח שלך יש מאבטח קטן. בשבילי, אני אוהב לקרוא לו פרנק. אז פרנק יושב מול שולחן. יש לו כל מיני סוגים של מידע מגניב מולו, ציוד עתיר ידע, יש לו מצלמות, יש לו טלפון קטן שהוא יכול להרים אותו, להקשיב לאוזניים, כל החושים האלו, כל התפיסות האלו, אבל תשומת הלב היא מה שמנווטת את התפיסות האלו, זה מה ששולט במציאות שלך. זה השער לשכל שלך. אם לא תשים לב למשהו, לא תוכל להיות מודע לו. אבל למרבה האירוניה, אתה יכול לשים לב למשהו מבלי להיות מודע לו. לכן יש את אפקט הקוקטייל: כשאתה במסיבה, אתה מנהל שיחה עם מישהו, ועדיין אתה יכול לזהות את שמך ואפילו לא הבנת שאתה מקשיב לזה.

עכשיו, בעבודתי, הייתי צריך לשחק בטכניקות כדי לנצל את זה, כדי לשחק עם תשומת הלב שלך כאמצעי מצומצם. לכן אם הייתי יכול לשלוט על מה תוציא את תשומת הלב שלך, אם הייתי יכול אולי לגנוב את תשומת לבך דרך הסחת דעת. עכשיו, במקום לעשות את זה כמו הסחת דעת ולזרוק את זה החוצה, במקום זה, מה שהייתי בוחר בו זה התמקדות בפרנק, כדי להיות מסוגל לשחק עם הפרנק בתוך הראש שלך, המאבטח הקטן שלך, ולהביא אותך, במקום להתמקד בחושים החיצוניים שלך, להיכנס פנימה לדקה. לכן אם אני מבקש ממך לגשת לזיכרון, כמו, מה זה? מה קרה עכשיו? יש לך ארנק? האם יש לך אמריקן אקספרס בארנק שלך? וכשאני עושה את זה, הפרנק שלך מסתובב סביב. הוא קיבל גישה לקובץ. עליו להריץ אחורה את הקלטת. ומה שמעניין הוא, שהוא לא יכול להריץ אחורה את הקלטת באותו הזמן שהוא מנסה לעבד מידע חדש.

עכשיו, זאת אומרת, זה נשמע כמו תיאוריה טובה. אבל אני יכול לדבר הרבה זמן ולהגיד לכם הרבה דברים, ואולי הם יהיו נכונים, חלק מהם, אבל אני חושב שעדיף שאני אנסה להראות לכם את זה בשידור חי. אז אם אני יורד למטה, אני הולך לעשות קצת קניות. רק תשארו במקום שלכם.

שלום, מה שלומך? נפלא לראות אותך. עשית עבודה מדהימה על הבמה. יש לך שעון נפלא שלא יורד בקלות. האם יש לך גם את הטבעת שלך? יופי. אני רק עושה רשימת מלאי. את כמו מזנון. קשה להגיד איפה להתחיל, יש כל כך הרבה דברים נפלאים.

היי, מה שלומך? טוב לראות אותך.

היי, אדוני, האם תוכל לעמוד בשבילי, בבקשה? בדיוק איפה שאתה. הו, אתה נשוי. אתה תציית טוב להוראות שלי. נחמד להכיר אותך, אדוני. אין לך הרבה בתוך הכיסים שלך. יש משהו בכיסים פה למטה? אני מקווה שכן. שב בבקשה. הנה לך. הולך לך טוב.

היי, אדוני, מה שלומך? טוב לראות אותך, אדוני. יש לך טבעת, יש לך שעון. יש לך ארנק עליך? ג’ו: אין לי. אפולו רובינסון: טוב, אנחנו נמצא אחד בשבילך. בוא למעלה, ג’ו. תנו לג’ו מחיאות כפיים. בוא למעלה ג’ו, בוא נשחק משחק.

(מחיאות כפיים)

סלח לי.

אני לא חושב שאני צריך את הלחצן הזה יותר. אתה יכול לקבל אותו. תודה רבה לך. אני מעריך את זה.

תעלה לבמה, ג’ו. בוא נשחק משחק קטן עכשיו. האם יש לך משהו בכיסים הקידמיים שלך? ג’ו: כסף. א.ר: בסדר, בוא ננסה את זה. האם אתה יכול לעמוד בצורה הזו בשבילי? תסתובב, ובוא נראה, אם אני מביא לך משהו ששייך לי, זה משהו שיש לי, אסימון של פוקר. תושיט את הידיים בשבילי. תסתכל על זה מקרוב. עכשיו זוהי משימה שעליך להתרכז בה. עכשיו יש לך את הכסף שלך בכיסים כאן? ג’ו: כן. א.ר: יופי. אני לא הולך ממש לשים את ידי בכיסים שלך. אני לא מוכן לכזה סוג של התחייבות. פעם היה לבחור חור בכיס שלו, וזה היה טראומטי למדי בשבילי. אני חיפשיתי את הארנק שלו והוא והביא לי את מספר הטלפון שלו. זאת הייתה אי הבנה גדולה.

אז בוא נעשה את זה פשוט. תלחץ את היד שלך. תלחץ חזק. האם אתה מרגיש את אסימון הפוקר ביד שלך? ג’ו: אני מרגיש. א.ר: האם תהיה מופתע אם אני יוכל לקחת אותו מהיד שלך? תגיד כן. ג’ו: מאוד א.ר: יופי. תפתח את הידיים שלך. תודה רבה לך. אני ארמה אם תתן לי סיכוי. תעשה את זה יותר קשה בשבילי. תשתמש רק בידיים שלך. תפוס את פרק כף היד שלי, אבל תלחץ, תלחץ חזק. האם ראית אותו נעלם? ג’ו: לא. א.ר: לא, זה לא פה. תפתח את היד שלך. רואה, בזמן שהתרכזנו ביד, זה נמצא על הכתף שלך עכשיו. תוריד את זה. עכשיו, בוא ננסה את זה שוב. תושיט את היד בצורה שטוחה. תפתח אותה. תושיט את היד טיפה יותר גבוה, רואה, אם אני עושה את זה לאט, זה חוזר להיות על הכתף שלך. (צחוק) ג’ו, אנחנו הולכים להמשיך לעשות את זה עד שתתפוס את זה. אתה הולך לתפוס את זה בסופו של דבר. יש לי אמונה בך. תלחץ חזק. אתה אנושי, אתה לא איטי. זה חזר לכתף שלך. אתה התרכזת ביד שלך. בגלל זה היית מוסח. בזמן שהסתכלת על זה, אני לא יכלתי בשקט להוריד לך את השעון. זה קשה. אבל עדיין יש משהו בכיס הקדמי שלך. אתה זוכר מה זה היה? ג’ו: כסף. א.ר: תבדוק את הכיס שלך. תסתכל אם זה עדיין שם. זה עדיין שם? (צחוק) הו, אז שם זה היה. קדימה תזרוק את זה הצידה. אנחנו רק עושים קניות. הטריק הזה הוא יותר עיניין של תיזמון, באמת. אני הולך לנסות לדחוף את זה לתוך היד שלך. אתה מוכן לשים את היד השנייה שלך למעלה בשבילי? זה ברור בצורה מדהימה עכשיו, לא? זה נראה כמו השעון שענדתי, לא?

(צחוק) (מחיאות כפיים)

ג’ו: זה לא רע. זה לא רע בכלל. א.ר: הו, תודה. אבל זו רק ההתחלה. בוא ננסה את זה שוב, קצת שונה. תחזיק את הידיים שלך ביחד. שים את היד השנייה שלך למעלה. עכשיו אם תסתכל על האסימון הקטן הזה, זו כמובן נהיית מטרה קטנה. זה כמו דבר הבא להסיח את דעתך מהנושא. אם נסתכל מקרוב, זה נראה כאילו הוא נעלם. זה לא חוזר לכתף שלך. זה נופל מהאוויר, נוחת בדיוק בחזרה ביד שלך. האם ראית אותו נעלם? כן, זה מצחיק. יש לנו בחור קטן. הוא באיגוד. הוא עובד שם כל היום. אם אני עושה את זה לאט, אם זה הולך מיד, זה נוחת בכיס שלך. אני מאמין שזה בתוך הכיס הזה, אדוני? לא, אל תשלח יד לכיס שלך. זה למופע אחר. אז — (רעש מצפצף) — זה מוזר למדי. יש להם זריקות בשביל זה. האם אני יכול להראות להם מה זה? זה משונה למדי. האם זה שייך לך, אדוני? אין לי מושג איך זה עובד. אנחנו רק נשלח את זה לשם.

זה מצויין. אני צריך עזרה עם זה. בוא מכאן בבקשה. עכשיו אל תברח. היה משהו בתוך הכיס במכנסיים שלך. אני הייתי בודק את שלי. אני לא מצליח למצוא כלום. אבל שמתי לב שלך יש משהו שם. האם אני יכול להרגיש את החלק החיצוני של הכיס שלך לרגע? פה הבחנתי בזה. האם זה משהו שלך, אדוני? הלא כן? אין לי מושג. זה שרימפ.

ג’ו: כן. אני שומר אותו לאחר כך.

א.ר: אתה בידרת את כל האנשים האלה בדרך נפלאה, יותר ממה שאתה יכול לדעת. אז אנחנו נשמח להביא לך את השעון המקסים הזה כמתנה. (צחוק) בתקווה שזה הטעם שלך. אבל גם, יש לנו עוד כמה דברים, קצת מזומן, ויש לנו עוד כמה דברים. כל אלה שייכים לך, יחד עם סיבוב גדול של מחיאות כפיים מהחברים שלך. (מחיאות כפיים)

ג’ו, תודה רבה לך.

(מחיאות כפיים)

אז, אותה שאלה ששאלתי אתכם קודם, אבל הפעם אתם לא צריכים לעצום את העיניים שלכם. מה אני לובש?

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

תשומת לב היא דבר עוצמתי. כמו שאמרתי, היא מעצבת את המציאות שלך. לכן, הייתי רוצה להפנות את השאלה הבאה אליכם. אם הייתם יכולים לשלוט בתשומת הלב של מישהו, מה הייתם עושים איתה?

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

מתוך אתר טד (TED)

הוספה למועדפים