איך לקחת בקלות ולא להתרגש – טריק שכדאי ליישם

הוספה למועדפים

איך לקחת בקלות ולא להתרגש – טריק שכדאי ליישם

גישה לחיים היא עניין של תרגול. הבנה הולכת ומעמיקה ותרגול של בחירה. כמו כל דבר, גם לקחת ללב, להתרגש, להעלב ולחוות בצורה קשה כישלונות, טעויות ואפילו ביקורת מבחוץ, זה בסופו של דבר הרגל. בדיוק כפי שגישה אופטימית, קלילה, עניינית, שממנפת ביקורת לצמיחה ומשחררת שיפוטיות והעלבות, גם היא לא יותר מהרגל.

זה נכון שלפעמים זה מרגיש יותר מזה, זה רק בגלל שאנחנו שוכחים עד כמה עצמתי כוחו של ההרגל, ובטח שהמקום הכי קשה להתחיל לשנות אותו הוא אחרי שכבר התעצבנת, נעלבת ונפגעת, ולכן את הרגל ה”לקחת בקלות” כדאי לבנות דווקא ממקומות נינוחים, שלא סביב טריגרים מלחיצים, ולא לפני שנבין את התאוריה.

פילוסופיה תומכת חיים

בין אם אנחנו מודעים ועובדים על זה ובין אם זה לא חולף לנו בראש לרוב, בבסיס ההתנהגות היום יומית שלנו, כמו גם רמת האושר, כמות ההצלחות, שביעות הרצון, מערכות היחסים ובעצם כל מפגש של העצמי עם העולם הוא תוצאה סופית שראשיתה בהנחות יסוד שהתבססו לאורך הזמן ונבנו ממש בילדות. אחד הדברים החשובים ביותר לאיכות חייו של האדם הוא לרענן את הנחות היסוד האלה מעת לעת- פילוסופיה שהיא תומכת חיים. פילוסופיה כזאת תניח את הכרחיות הקיום החיובי, את האופטימיות, ההתרכזות בחצי הכוס המלאה, בטיפוח הרגל הרחבת הפרספקטיבה במטרה לאפשר הכלה של כל סיטואציה, זרימה ושחרור מהיאחזויות.

ברגע שהאדם בוחר לגשת לחיים ממקום שמעדיף לקדם חיים וזרימה על פני צדקנות והתעקשות על עקרונות ההתמודדות עם מצבי החיים השונים מקבלת גוונים שונים לחלוטין.

למה אנחנו מתרגשים ונסערים מביקורת ושיפוטיות?

אנחנו רוצים שיאהבו אותנו בגלל הפחד הקדום שמקודד במח הזוחלי שלנו- דחייה פרושה מוות. בחיי הקהילה, אדם שלא אוהבים אותו, נדחה על ידי הקהילה, בתנאי טבע מדובר על חיים ומוות של ממש. בעידן המודרני אנחנו לרוב לא מתמודדים עם מצבי הישרדות של חיים ומוות, אבל הישרדות של ממש קיימת בהחלט. הרגש הראשוני שעולה שעולה בנו לאור שיפוטיות וביקורת נובע כתוצאה מצורך הישרדותי, אבל הפרשנויות והתגובות שלנו לזה הן כבר עניין של בחירה. בעידן המודרני שדורש לפנות את המקום לאינדווידואל, ומחייב את הפרט לעמוד על שלו, גם ובפרט אם הוא שונה, או אם הוא לא שונה אבל פעל שלא כהלכה, או שטעה- חובת ההוכחה, שהוא וערכו עומדים מעל לכל טעות שנתונה לביקורת או שיפוטיות, מוטלת עליו והיא גם מתבקשת.

טיפ פרקטי ליישום

אחד מהכלים האהובים על מאמנים הוא מודל אפרת. מודל אפרת מייצג את התהליך שעומד מאחורי התגובות שלנו, קרי עלבון או פגיעה. התהליך מורכב מהשלבים: התרחשותו של ארוע, מתן פרשנות לארוע, סיבותיו וכיו”ב, רגש שעולה כתוצאה מהפרשנות, תגובה כמעט אוטומטית שמצטרפת לרגש, כלומר המסלול שמתרחש במפגש שלנו עם החיים ועד לאופן שבו אנחנו מגיבים אליו.במסגרת העבודה עם המודל, ברמה היום יומית לומדים לזהות את האירועים והפרשנויות השונות שאנחנו עושים להם, במטרה לייצר רגש שונה, למשל במקום פחד, התרגשות. זאת עושים באמצעות יצירת פרשנויות אלטרנטיביות לאלה שאנחנו רגילים לעשות בדרך כלל.

לדוגמה אם מישהו צופר בכביש, במקום להתעצבן, עוצרים רגע ונותנים פרשנות אלטרנטיבית, כמו למשל, הוא התבלבל ולחץ על הצופר בטעות, או הוא בדיוק לחוץ ועצבני, או הבן שלו התקשר מאלסקה אחרי שנתיים של נתק והוא כל כך התרגש עד שהוא לחץ על הצופר מהתרגשות, ככה ממשיכים לחפש פרשנויות עד שנמצא אחת שתתיישב ונרגיש טוב אודותיה, כזו שתאפשר לרגש אחר לעלות בעקבות הארוע, שהתגובה אליו היא נעימה וחיובית.

הוספה למועדפים